שישה בתים באזור לארקהייבן: בתים שלמים, חדרים בודדים וייעוצי צבע קצרים. כל אחד מהם התחיל בשיחה על האופן שבו האנשים שגרים בו באמת חיים.
הבית שוכן בשולי יער ליבנה, כך שהיה ברור מההתחלה שהחלונות יעמדו במרכז הבמה. שמרנו על קירות בהירים ועל ריהוט נמוך, וריכזנו הכול סביב תנור העצים.
מטבח משפחתי שהיה צריך לעבוד קשה ועדיין לשדר רוגע. מכשירי החשמל מוסתרים מאחורי דלתות בגובה מלא, והאי הוא שמביא את החום: עשוי אלון, מעוגל ברכות וארוך מספיק לשיעורי בית ולהכנת ארוחת ערב בו־זמנית.
חדר רחצה צר בקומה העליונה שתוכנן מחדש סביב כיור ארוך אחד. פחות חומרים, וכבדים יותר (אבן, בטון יצוק, מתכת כהה), כך שהחדר מרגיש כמשטח שקט ורציף אחד ולא כאוסף של אביזרים.
שני חדרי שינה שתוכננו סביב הצבע. קיר בגוון חום־חימר בחדר ההורים יוצר תחושה עוטפת ומרגיעה; חדר האורחים נשאר בהיר יותר, והעץ והפשתן הם שמובילים בו את המראה.
קומת קרקע שנפתחה לרצף ארוך אחד של חדרים. שרטטנו את הקשת החדשה, תיאמנו את לוח הזמנים של בעלי המקצוע ושמרנו על הפרופורציות של הבית הישן, כך שהעבודה נראית כאילו הייתה שם תמיד.
ייעוץ בשני מפגשים לקוטג' קטן. גוון אחד של ירוק זית עמוק שנמשך לאורך כל הסלון, עם ראטן, ספרים ישנים ואלון בהיר כדי שהחלל לא ירגיש כבד.